סימני חיים של שוקולד
סימן חיים. זה מתחיל בנקודה פיצקית. לפעמים זה נראה כמו צוואר מקופל פנימה שמחפש להרים ראש ולפעמים פריצת פסיגים עם ראש ישר למעלה. ראשונים היו המלונים השחורים. אחר כך הקלנדולות והצטרפו אליהן עגבניות לב השור והשרי. ואנחנו מסתכלים על השורות של המלפפון הישראלי ומתפללים לאלוהי המלפפונים הטעימים שימצאו את דרכם ויברכו אותנו בין אינסוף המלפפונים המבאסים שיש באירופה. אין על מלפפון ישראלי. יש מלא יתרונות למגורים בישראל. מלפפונים זה אחד המובהקים. גם האינטרנט הזול בעולם. וגם טלגראס. לחובבי הז'אנר כמובן. * כל יום יש שינוי בחממה. כל יום. וזה קטן וחמוד. יש שני סוגים של גידולים בחממה עכשיו סוג ראשון – מגשי שתילה ועציצונים וסוג שני – ייחורים של עצים שווים. * מגשי שתילה למוח הם כמו שרשרת חרוזים ליד. כמו לצייר, לכתוב או לרקוד. כמו סיגריה לאוהבי הז'אנר, כמו מכונת כביסה מסתובבת לאוהבי ז'אנר אחר. זה עוזר להתרכז. זה מכניס לרווח. כשמכינים מגשי שתילה, מפזרים בהתחלה אדמה טובה מבית טוב, משהו אווירירי וכהה. אחר כך עם מקל קטן עוברים ועושים גומה בכל חור של המגש. *
לא, אל תעשי עם הזרת. רק עם מקל. לא עמוק מידי לא מעט מידי. גומה. גומה. גומה. גומה... מאה חמישים גומות במגש. כמה מגשים? כמה שיותר! מוהאהאהאה. יש זרעים בגודל הגיוני ונצפה לעין ויש לעומת זאת מיקרו-זרעים אינעל אימם על כל מילימטר מרובע נכנסים איזה שמונה זרעים. איך עכשיו אפשר לשים שם רק זרע אחד או שניים? * התחלתי עם חסות. אולי הייתי צריכה להתחיל עם במיה או או ארטישוק או כל זרע אחר גדול יותר מחסה, אבל יצא חסות. זרע קטן בקטע אבקתי. נזכרתי שראיתי סרטון עשוי כל כך טוב, ובו קוריאנית יפיפייה זורעת על רקע ההרים ומולה מגשי שתילה והיא נעזרת במקלון כזה קטן . כשהיא נוגעת עם המקלון בזרע פיצי - הוא נדבק אליו ואז היא משחררת את הזרע בגומה על ידי טפיחה קלה עם האצבע המורה על המקל. ומסתבר שזריעה על רקע ההרים טובה לעור הפנים יש לה שיער שלא מכיר שוונצים, חיוך של בובה ועור מושלם. ניסיתי גם.
* אני פארודיה על זה.
נצמדים לי איזה עשר זרעים למקל, חצי מהם נופלים בדרך איפשהו ברחבי המגש ומבלבלים תחיים. מצאתי בסוף דרך לעשות את זה. בערך. ואז התייצב לי הפנימה והפעולה הרפטטיבית שלחה אותי לרווח שבין המחשבות. התארך לו הרגע ואז שמעתי אותו שואל כמה חסה זרעתי. מסתבר שאיבדתי תחושת זמן, מרחב, ספירה והיגיון וזרעתי חסות בשלוש מאות גומות. לא פחות. שני מגשי שתילה. רק חסה. אופסי דופסי. * וואט טו דו? כלום. אין מה לעשות. החברים והשכנים הולכים להנות מהרבה חסות. אז אחרי שני המגשים הראשונים התאפסתי על החיים והתחלתי לנהל את הזריעות מעבר לבועת הללה-לנד הנעימה שבין המחשבות. מיינתי. חילקתי. תיעדתי. חלק לחממה חלק ישר לאדמה חלק לערוגות חלק מסביב לעצים וליציאות המים מהמטבח ומהמקלחת. שיגדלו איפה שבא להם. שתהיה להם נחת. *
יש זרעים שפרצו באחוזי נביטה גבוהים. יש שמתעכבים. זעתר לדוגמא. אני יודעת שיש מי שעובד לו. שנה שלישית של כישלון מר בתחום האזוב, גם המליסה מתעכבת, ובזמן זה שטח פטל נוסף שפונה במקום אחר - חשף מליסה אינטנסיבית שגדלה פה פרא. אבל אנחנו גרידים רוצים עוד. גם ההיביסקוסים פרצו. קצת יותר מידי. כנראה שמישהי זרעה אותם קצת צפוף מידי. מישהי. שכזאת. גם האבטיחים, דובדבן היהודים, איזה שש סוגי עגבניות - ועוד. הכל עובד עכשיו.
* חוץ מהזריעה במגשים ובעציצונים עשינו גם מלא ייחורים (לינק לסיפור)
אספנו צימוחים חדשים בדיוק בזמן הנכון מעצים מעולים ששמנו עליהם עין בלי בושה, מיצינו הורמון השרשה ועכשיו מלא עצים חדשים נולדים ממקלות. (נקווה שלא תהיה נטישה) ויש גם במבוק! טיניינייניי! הופה! לא ברור מאליו בפורטוגל או בכלל באירופה. * כל עץ, שיח, שתיל או פרח שאנחנו רואים אנחנו רוצים. עם כל המינימליזם והצרכנות המודעת - כל מה שקשור לפיתוח יער המאכל: שתילות, זריעות, עצים, שיחים, אדמה, חיפוי, קומפוסט – כל אילו נמצאים בקטגוריה אחרת לגמרי. קטגוריית יאמי יאמי. קטגוריית ילדים מתלהבים בחנות ממתקים וצעצועים.
יער המאכל עבורינו הוא השוקולד האמיתי. השוקולד של החיים. הוא מתוק לנו, יער המאכל - ואנחנו מקבלים ממנו מלא אנרגיה. *
לרכוש דברים שלא צריך באריזת פלסטיק כבר רחוק מאיתנו מאוד, אבל באגרילוג'ה – חנות החקלאות המקומית – אנחנו מסתובבים עם ברק של לונה-פארק בעיניים ועם ריר מהסוג שנוצר ליד הארובה של המאפייה. (איך היפנים אוהבים לשים את הארובות של המאפיות לרחוב?! ואז הכל מלא ריח שזה לא פייר! ואם כבר סייד קיק יפני אני חייבת להזהיר שבמאפייה ביפן כל מה שנראה כמו קרם שמנת זה בעצם מיונז. נשבעת. איכס. תכף נחזור לשוקולד.) * אנחנו כן משתדלים להכין לבד דברים ליער המאכל - ייחורים לדוגמא. אבל זה לא מספיק ובינתיים צריך להכניס משאבים מבחוץ. אני מעדיפה כוורות שיאביקו פה כל היום מאשר דבש. מעדיפה זרעים יותר משתילים ושתילים יותר מירקות מוכנים. מעדיפה לקנות חומרי גלם וליצור מהם מה שיוכל להתקיים, לקיים ולהיות גדול מסך חלקיו. מעדיפה לייצר גם את חומרי הגלם. לאט לאט. * כמו ילד ששבע מסלט אבל יש לו עוד מלא מקום למוצרי קקאו. יער המאכל עבורנו כרגע הוא השוקולד של עולם הקיימות. שבעים מכל מה שהוא לא זה. בשלב מסויים הוא יקיים אותנו, כרגע זאת קיבה צרכנית אחרת. זאת מגירה אחרת.
קקאו גדל בשקט על עץ קנה סוכר בקרבת המים שניהם צומחים מהאדמה בלאט יער מאכל הוא שוקולד ושוקולד זה בעצם סלט.
