חרדות ארוזות היטב או למה להתקלח במים קפואים בחורף אירופאי?
עודכן: 30 בינו׳ 2021
שנים שאני אורזת ונוסעת.
הרבה אנשים ארזו ונסעו איתי.
מזוודות וחרדות רבות ראיתי
הבנתי. כל אחד אורז את הפחדים שלו.
יש מי שאורז אוכל. שיהיה. שלא יחסר.
יש האורז תרופות לכל מקרה שלא יבוא
יש האורזת איפור, שתהיה יפה, שתחוזר, שלא תישאר בודדה.
יש שיארזו הרבה בגדים – שיוכלו לבחור. שלא יפסידו אופציה.
ואני?
אני אורזת בגדים חמים.
לא משנה לאן או באיזו עונה
תמיד קצת יותר מידי וברגע האחרון עוד פליז ליתר ביטחון.
מי יודע? אולי יהיה קר בשדה במטוס ברכבת במלון באוטובוס במסעדה בבוקר בלילה בצהרים בחיים?
כזאת אני.
מפחדת מקור.
או אולי יותר נכון להגיד – פחדתי מקור.
החורף הזה שאנחנו מעבירים פה נמצא בשיאו.
השבוע הכי קר שהיה. מינוס שבע בבוקר. הכל לבן ולא משלג ואני מטיילת לי בחוץ, נושמת אויר קפוא שלא האמנתי שאפשר כל כך להנות ממנו.
כן, קר לי באף, אבל זה בסדר. אני לא בורחת מזה.
בואו נדבר על ווים הוף WIM HOF.
ווים הוא הולנדי חמוד שחוקר את עניין החשיפה לקור והשפעותיה על הגוף.
איש הקרח, הביא אותי למצב שאני, החרדתית מקור, מסיימת כל מקלחת במים קפואים.
למה לעזאזל שאעשה לעצמי דבר כזה? שאלה טובה.
אני עושה את זה כי זה מחמם אותי.
אני עושה את זה כי זה אימון מדהים.
דמיינו את כל תורות המיינדפולנס בעולם, את כל ה'לחיות את הרגע',
ועכשיו דמיינו מי קרח על הגוף.
אין עבר. אין עתיד. הכל נעלם.
רק הרגע הזה קיים.
הכי אימון הרגע הזה שאפשר.
והנשימה נעתקת.
ואז כבר לא
ולאט לאט מיום ליום עוד כמה שניות
והנה דקה. וכבר אין סבל יותר
להפך.
אפילו קצת מחכה לזה.
וכל מקלחת מחדש, כשאני פותחת את המים הקרים,
אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה.
ובואו. פורטוגל פה. מים קרים הם קרים.
יש בקרים שהצינורות קופאים.
אינמצב. אין שום היגיון. אין. זה קפוא.
אני חולת נפש. לא בריאה בנפשי. מי המשוגע? אינסיכוי שזה קורה היום.
לא. די. היום המים הכי קרים שהיו.
ונכנסת למקלחת החמה
זרם חם על העורף הכי כיף לי מחממת את המים עוד ועוד עד ששורף ואז מגיע הרגע.
נושמת עמוק שלוש פעמים ובהוצאת האויר השלישית זה חזק ממני.
היד הולכת לבד ומעבירה את הברז לקרים.
יש את השניה הזאת שבה האויר זורם בדרכו החוצה,
היד כבר עשתה את שלה,
זה כבר קרה,
אבל המים הקרים עוד לא הגיעו.
השניה הזאת היא שניה של ידיעה.
כשהזרם מגיע האויר בחוץ.
וזהו. זה כבר שם. זה קורה.
לוקחת אויר פנימה ובשליטה. ונושפת שוב. יש רק נשימה עכשיו.
משחררת את ההתכווצות הטבעית.
בהתחלה הייתי צועקת. פיזית. למדתי לנשום את זה ולשחרר. לשחרר את זה ולנשום.
שוטפת טוב את בית החזה ידים רגלים. המים קפואים. נושמת את גלי הקור. מעבירה קיפאון על הצוואר והגב ובכל מקום קר ואז תמיד קצת מתחיל לכאוב הקור וזה בסדר מותר לו.
ממשיכה מיתרגלת וסוגרת.
בבת אחת חום עוטף אותי.
כשהגוף קפוא ויוצאים החוצה הכל מסביב לוהט. לא רצים למגבת ולא רצים לטרנינג.
כשמסיימים מקלחת חמה, העור של הגוף חם הרבה יותר מהאויר שמסביבו, אז חשים בקור האויר שמסביב. אז קר
כשמסיימים מקלחת קרה העור קר הרבה יותר מהאויר שסביבו, האויר מסביב חם.
כנגד ההגיון.
ואז כל חווית הקור בחיים משתנה
ויותר מזה - הפוקוס משתנה. ידיעת הרגע. הריכוז.
תחושת המסוגלות.
אפשר הכל. אפילו קור גדול.