הפיל הלבן

כשהגענו לראות את השטח בפעם הראשונה לא עפתי עליו. זה היה השטח הראשון שראינו וזו לא היתה אהבה ממבט ראשון. כמה מאות מטרים מכפר – דבר שלא תאם לתמונת הגןעדן המבודד שהיתה לי בראש. היו בשטח שתי בריכות מכוסות בפטל ובאצות. באמצע השטח עמד מבנה מבאס עם חלונות קטנים, מאחוריו מחסנון עם עמוד גבוה ולידו פיל לבן. * הפיל הלבן הוא עיגול בטון גדול בקוטר שלושה מטרים ובגובה מטר שישים מעל פני הקרקע. איך על פני הקרקע תמיד יש רק אמת אחת. מה שרואים זה מה שיש. כשמטפסים לחלקו העליון יש חור. דלת מתכת סגורה עם מנעול. מה אני צריכה את השטות הזאת בחיים שלי? זה לא נייס. * המשכנו להסתובב בשטח – נתנו לו הזדמנות. זה גם היה השטח הראשון שראינו ועפנו על עצמנו שאנחנו אשכרה רואים שטחים – ומצד שני מה שראיתי היה צמחיה גבוהה שקשה ללכת בתוכה, בריכות שלוליתיות ירוקות, קוצים, ואת הפיל הלבן. היו גם מלא עצי פרי. מלא. כשנישנשנו תפוחים אגסים ושזיפים - עקצו אותי שלוש צרעות בבת אחת. צ'אק צ'אק צ'אק. אאוץ! * סעמק על החיים ועל כל העשבים היבשים פה בוא יאללה יאללה בוא נעוף מפה עם כל העקיצות והמבנים הלא ברורים בשטח הזה שהוא לא מבודד מספיק אני רוצה לנסוע חצי שעה בדרך עפר עד שמגיעים לבית לא פחות ובלי מבנים מוזרים וצרעות. ססעמק. * המשכנו לראות עוד שטחים. היו כמה טובים, אבל לא הפסקנו להשוות אליו. לשטח הראשון שראינו. לשטח עם הפיל הלבן. היו בו מים, היו בו מלא עצי פרי בוגרים, היה בו מבנה אמיתי עם גג, השטח היה בנוי מטרסות, כל טרסה עם אופי שונה ומרגישה כמו מקום אחר לגמרי, ונגיש לגמרי – ממש לא ברור מאליו שהוא לא מלא צוקים. יש מלא שטחים יפים וזולים שאי אפשר להגיע אליהם. הוא גם היה ירוק בסוף הקיץ... סימן שיש מים באדמה בסוף הקיץ וזה לא ברור מאליו. החלטנו ללכת לראות אותו שוב. * בפעם השניה שהגענו אליו כבר הסתכלתי עליו בעיניים אחרות. ראיתי את הפוטנציאל (שהוא ראה יותר ממני מהרגע הראשון..) התחלנו לדבר עליו בנימה יותר חיובית... אבל בלב לא הסכמתי עד הסוף. זה היה בגלל הפיל הלבן. ופיל לבן כשמו כן הוא. גדול ולבן. ופיל כזה. גוש הגושים. * בפעם השלישית שהגענו לראות את השטח, גם נשארנו ככה כמה שעות לראות איך מרגיש, הסתובבנו, ישבנו, הכנו קפה הלכנו חזרנו נישנשנו תפוחים של סופקיץ והחלטנו לקחת. ממש בדרך לפגישה האחרונה עם בעלת השטח והמתווך עלתה לי שוב התמונה של הפיל הלבן. * הרגשתי שזה שטח עם צלקת. צלקת. לא פחות. (מי שישמע כאילו אני לא מפוצצת צלקות מכףרגל ועד לבנפש. ובעצם כולנו, לא?) * מה זה השטויות האילו גוש בטון לבן עגול באמצע השטח? עלתה לי תמונה בראש שאני מדריכה טיול, מתגעגעת לשטח ו....אמורה להתגעגע למה בדיוק? לגוש בטון לבן? מה כיף בזה בכלל? אבל מלא עצי פרי, שטח נגיש, מלא מים, גידור מושלם, קורת גג.. כל אילו היו יתרונות גדולים ונדירים בטווח המחירים הכי נמוך שיש. לקחנו. אחרי שנכנסנו היתה כל כך הרבה עבודה, כך שהפיל הלבן קיפל את החדק והתיישב בשקט בצד של המודעות ונישנש פטל. * בסוף הקיץ נסעתי ללאוס ומיסטר נשאר פה לעוד כמה שבועות לפי שהצטרף אלי לעונת אסיה מאושרת. ויום אחד הוא החליט לפתוח את הפיל הלבן. בלעדי. לבד בשטח. רק להציץ קצת. טיפס ושבר את המנעול של דלת המתכת בחלקו העליון, פתח את דלת המתכת ו.. וואוו! מסתבר שמה שנראה מבחוץ פחות משני מטר גובה, יורד לגובה של כשמונה מטרים מתחת לפני. כמו צינור ענק בקוטר 3 מטר ובגובה של עשרה מטרים. איזה מפלצתוש! וסולם מתכת. אלק סולם וגם כן מתכת. והוא הסתכל למטה עם פנס, ניסה להבין מה קורה – ו.. אופס. החליקו לו המשקפיים למטה. קריקטורה על סרט אימה קלישאתי. * ואדון מיסטר, לבד בשטח חדש, לא מכיר אנשים, בלי קליטת אינטרנט - ואני מדריכה טראק על גבול לאוס-סין ויש תרוץ לשלבי מתכת חלודים. והוא מינימליסט לא צריך יותר מידי. החליט לרדת למטה. שם פנס בין השיניים וירד בלי משקפיים, גובה של בניין למטה על שלבי מתכת חלודים שבקושי מחוברים לקירות הבטון. ספיידרמן לא צריך סולם. סולם זה לפשוטי העם. * הוא התחיל לרדת בשלבי הסולם המחוברים לקיר מתפורר. רגל רגל, ולאט לאט החשיך יותר ויותר. כשהגיע למטה גישש לחפש את המשקפיים וגילה שלמטה זורם נחל תת קרקעי. הנחל מגיע מתוך מנהרה חפורה שדפנותיה בנויות מבלוקים אדומים ישנים. מצא את המשקפיים והתחיל להתקדם במנהרה החשוכה. צעד בזהירות בתוך המנהרה הצרה כמה עשרות מטרים על גדות הנחל שהוא תחתיה, ומי הנחל ניגרים מקירות המנהרה ומעצימים את הזרימה. אחרי כמה עשרות מטרים גילה קיר, בנוי גם הוא מבלוקים אדומים, ונראה כי נבנה אחרי בניית המנהרה כדי לחסום אותה. אז מסתבר שהפיל הלבן הוא מערה לכיוון מרכז כדור הארץ שהופכת להיות מנהרה. הפיל הלבן הוא לא צלקת, הוא בשורה. *

לאחרונה הכרנו את מנואל שבשבילו גוש הגושים הוא בכלל לא פיל לבן, מנואל סיפר לנו שהשטח, הנקרא בפי המקומיים לפני שננטש “השטח של המים”, היה – באופן מפתיע - מקור מים של הכפר. החלק הזה הופקע מבעלי השטח ושימש במשך שנים לניהול זרימת המים בכל הכפר. עם השנים נבנתה בריכת אגירה גדולה ומסודרת יותר על גבעה סמוכה והשטח שהופקע חזר למקורו. זה טוב שיש מקור. שאפשר לחזור.

אז אנחנו כאן עם פיל לבן שהפך לבשורה בצורת מערה ומנהרה צלקת? סימן מגניב של אופי. מזה הגזמתי. זה דווקא ממש לא נורא.