• Lior

געגועים לפרה שמשתינה יאק **COW-PEE-YAK** זה הכי טעים בעולם.


בוקר עם געגועים לריח של נוזל חצי שקוף שבתוכו צפים דברים. מרק הקאו-פי-יאק. האוכל הלאומי של לאוס. כל כך אהבתי את זה מהרגע הראשון וכל כך היה לי קשה לזכור איך אומרים את זה, אז יצא סימן זיכרון קצת בעייתי שמהווה ניגוד מוחלט לאהבה הטהורה שיש לי למוצר הצריכה הזה בלאוס. (אמל"ק - לגלול למתכון)

נכון. בכל אסיה יש מרקים מהממים, ראמן זה ראמן. אבל הקאופייאק זה משהו אחר. וכאן מילה לחובבי האוכל הויאטנמי ומרק הפ'ה. נכוווווון שבגדול ויאטנם לוקחת במגוון ובעושר ובורסטיליות ובהמצאות הקולינריות, נכוווווון שהם גאים בפ'ה שלהם, אבל די. חליק ז'נטיל. מישהו צריך להגיד את זה. אני שמה פה אמת מתקתקה על השולחן., ואם זה יגרום קושי - נכיל אותו. במרק האיטריות לאוס לוקחים בגדול. אני מוכנה לעלות על זה לדיבייט בכל רגע נתון. מתעוררת בבוקר לאוסי ביער, לפעמים יתר חם, לפעמים יותר לח. יש גם ימים שיותר ירוק. בונה לי לאיטי חור בבטן ואז עולה על הטוסטוס ונוסעת חתיכת נסיעה כדי להגיע לחדרון שבו יושבת לאדה ורוקחת אושר צרוף. זה לא שבין הבית שלי המרוחק לבין לאדה אין בקתות קאופייאק. כמובן שיש. בכל כפר יש כמה וכמה, אבל אצלה זה אחרת. אני שמחה על כל יום בחיי שבו אכלתי קאופיאק. יותר מזה – סביב הקאופיאק הייתי מארגנת את הימים שלי. את הסידורים שלי. הכל לפי השעות של לאדה תוך חישובים זהירים לא להגיע מאוחר מידי כי כשנגמר אז נגמר - ונגמר מוקדם.

אני נוהגת לתת ציון לכל קאופיאק. הציון הוא נגזרת של הקרבה לקאופייאק של לאדה. יש קטגוריות רבות להיבחן בהן. הציר: כמה הוא עמוק? כמה הוא טומן בתוכו?

כמה הוא משתנה בפה אחרי שניה? שתי שניות? כמה צריך “לתקן” את הטעם שלו עם מגוון מרכיבים והתוספות שמונחים על השולחן? האטריות: או מיי גודנס. ככל שהן יותר טריות ויותר עבות ויותר בשרניות ככה אני יותר מאושרת. יש אטריות כל כך עבות שכל מנה היא בפועל 4-5 אטריות וזהו. להגיע לעובי ונימוחות מושלמת דורש מיומנות גדולה. תערובת בצק האטריות מקמח האורז זה עניין של טאצ' ולא של מתכון, כמה שניות הן צריכות להיות בתוך המים כדי להגיע מספיק רכות לתחילת הנגיסה אבל מספיק בנויות לא להישבר תוך כדי הארוחה? זאת כבר אמנות. התוספות: יש על השולחן מלא ירוקים שאפשר לקרוע ולהטביע? יש בוטנים? יש בצל קריספי? ג'ינג'ר מגורד? כמה מושקעת המנה מסביב? לאכול קאופיאק זאת חוויה רוחנית נבנית. זה לא תמיד קל. לעיתים יש התמודדויות. הצ'ילי הוא חלק מהחוויה הרוחנית שהקאופיאק מייצר. חוויה של 360 מעלות. ככל שאתה יותר חזק כך המרק שלך יותר אדום. ככל שהמרק יותר אדום ככה הבערה הפנימית מצליחה להמיס יותר מתכות. כעסים. תקיעויות. הכל הוא משחרר הצ'ילי. כמו אנשים על סף מוות שחזרו לחיים ומתחילים לאהוב את כולם - כזה. כל האיכסה נשרף עם הצ'ילי. כמו קומפוסט בגינה שמעלה טמפרטורה, וכשהיא יורדת מובטח שפע. לט דה צ'ילי אין! זה ג'ורני לצאת אליו. כמה רחוק בחיים אפשר להגיע? כמה רחוק שעוד חצי סנטימטר משחת צ'ילי אדומה יקחו. וזה רחוק זימבבואה יעני. רחוק כמו לאוס. לפחות. אולי יותר. התמודדות לא קלה נוספת באכילת הקאופיאק היא שצריך לדעת לבוא מספיק רעבים. אם עשיתי את הטעות והגעתי לקאופיאק לא מספיק רעבה – אתמודד. אתחיל לאכול, אפסיק, אשב קצת עם לאדה או עם מי שבא לאכול באותו הרגע ואמתין לרעב שיחזור. הכל למען הקאופיאק. לפעמים צריך להשקיע ולתת מעצמך משאבים. אפילו את המשאב הכי יקר. זמן. באהבה אשקיע אותו בקאופיאק. כמה שיקח. לאט ובסבלנות עד סופה המרה. סוף הקערה.

איך מכינים קאופיאק? כל דבר מכינים בנפרד וברגע האחרון מחברים הכל ביחד: במחבת: בצל גדול מטוגן היטב. אחר כך בלי לנקות ראש שום מטוגן היטב. בסיר: מכינים ציר: למון גראס, עלי קאפיר, גינג'ר מעוך, גלאנגל שום. עצמות למי שבז'אנר. אנוכי לשמחתי כבר לא. כל הגירסא מטובענת. סיר נוסף עם מים חמים: בו חולטים לרגע פאק צו'י (או כל עלה בשרני אחר), ירק בשרני ואת האיטריות. קוצצים: כוסברה ובוטנים קלויים ואז השוס. הפאזל. זה המשחק הכי כיף בקאופיאק הוא הרכבת המנה שמתבצעת ברגע האחרון.

כשהכל מוכן לפנינו מניחים בקערה גדולה ערמות קטנות: ערמה של בצלשום מטוגנים היטב. ערמה של הירקות והעלים החלוטים, ערמה של כוסברה טריה,

ערמה של בוטנים טריים ואת כל הסימפוניה הזאת מטביעים בציר. זה לא נגמר כאן. על השולחן: גינגר מגורד. סויה. נבטים. עלים של חסה טריה, בזיל אניסי ושעועית ארוכה ארוכה שקורעים עם הידיים ישר לתוך המרק. נענע טריה. חומץ. ליים חתוך לרבעים סוכר רוטב דגים מסריח להפליא וצילי אדום גרוס בשמן. כל האופרה על השולחן נותנת המון מקום לביטוי אישי. לדעה. לטעם. לאנשים יש דעות מאוד מוצקות על איך ומה נכנס לקאופיאק. באופן אישי אני קודם כל טועמת את הציר. כשהוא טוב הוא פשוט טוב. כשהוא רע סוכר זאת התחילתה של התשובה. אך במעמדי כנסיכה בעולם אני לא אוכלת קאופיאק רע. כף גדושה של נבטים. כף גדושה של ג'ינג'ר טרי גרוס, חסות נקרעות גדול, מוציאה עלים של נענע מהגבעול, לפעמים שפריץ סויה. וצ'ילי. יאללה לאכול!

75 צפיות0 תגובות