ארוכה הדרך אל הדרך

אפילו לא חלמנו על חווה עם בית. באנו עם תקציב נמוך ועם ידיעה שייקח זמן. הכל ייקח זמן. לבנות בית, לייצר בועת חיים,

לטפח יער מאכל – דברים לוקחים זמן ואין דד ליין. אפילו לא חלמנו על חווה עם בית - ויצא שבחווה שמצאנו היה מבנה חקלאי. קירות בלוקים וגג פח עם חיקוי של בידוד ישן. * עד השנה היינו פה רק בקיץ וזה היה מושלם, קריר ומאוורר. התחלנו בשנה הראשונה ביצירת תשתיות חשמל סולארי ומים מהאדמה ובחיי הקיץ בפורטוגל הכל היה טוב. ואז 2020. אין אסיה בחורף. אין טיולים. הצלחנו איכשהו לצאת מהארץ בספטמבר לחורף בפורטוגל. ואני, מה לי ולחורף? אני מארצות החום. בארשבע ולאוס. קור זה מקור לחרדות אצלי במקור. הבנו שנרצה הכנות לפני החורף: מקלחת חמה, קמין ובידוד לדלתות המתכת הגדולות. והיה עוד עניין. הזמן. רוצים או לא ווינטר איז קאמינג והבית שתכננו לשהות בו בעיקר בחודשי האביב והקיץ לא מוכן. ובידוד טבעי מבוץ וקש מהשטח שנערבב על ידי מתנדבים ששרים פולק בליל ירח מלא זה אכן אחלה, אבל הזמן. והתקציב כמובן. *

התחלנו עם בידוד הדלתות. מצאנו צמר כבשים. לא הכי טבעוני שלי, אני מודה. הגמשנו. ואחרי שנמתח השריר הבנו איזה חומר מגניב זה הבאנו לוחות עץ דקים, יצרנו מסגרות בין הלוח לבין הדלת ודחפנו באמצע צמר כבשים. זה עובד בנXונה. אנחנו בודקים עם המדחום לייזר את הדלתות כל הזמן. בערב הדלתות 21 מעלות כשבחוץ 5. הבאנו גם תנור (שעליו בפוסט אחר כי הוא גם נתן שיעור) והיה נראה שאנחנו מוכנים לחורף. *

היה נראה. היה. אבל לא. כל בוקר בשעות הבוקר הבית בכה. הגיר דמעות. הזיע עלינו. טפטף מבפנים בטירוף – ולא בגלל שנכנס גשם הבדלי הטמפרטורות יצרו עיבוי מטורף נהיה חישוב איפה לשבת ואיך כדי שלא יטפטף עלינו. והמחשב שלי, שמע ישראל, המחשב המסכן שקיבל כל כך הרבה טיפות שלחצו לי על כפתורים ישנים של עצבים שכבר לא הרבה דברים לוחצים עליהם. עלה לי. *

נר ראשון של חנוכה היה יום גשום, חברים הגיעו לבקר. למחרת אמורה היתה להגיע משאית עם לוחות לגג. המשפחה תיאמה איתי מראש שנדליק נר בזום בשניה שהם התקשרו, כולם ביחד מסביב לחנוכיה, שמו אותי על וידאו, בדיוק באותה שניה שמעתי את הטרקטור של טיאגו עם עגלת הקומפוסט שהזמנו מתקרב לשער ואז הכל קרה כל כך מהר. עם הנייד בוידאו, באאארוך אתה אאדונאאיי אלוההינו מלך העוללאאם, יוצאת החוצה והטרקטור נכנס לשטח ומתחיל להתחפר בבוץ, עושה רוורס, לא קולט את התעלה – ותוך שניה העגלה בתעלה. באלכסון. ואעאלנה איזה אסון. בימים הההם בזמן הההזההה אאאאמן... משלב הילוך לראשון מנסה להוציא את העגלה מהתעלה והיא מתחפרת עמוק בפנים מאעוז צור ישועאאתי בוידאו ואני תופסת את המצח לך נאאה לשבאאח טיאגו הצעיר יורד מהטרקטור, הכל מסביב בוץ שוקעני. מדדה אל התעלה ומתחיל לצחוק במבוכה אני כבר לא יודעת באיזה שלב הם בברכה ואני קולטת ששביל הגישה לחווה לגמרי נחסם, שאנחנו והחברים והרכבים בפנים גם, וגשם חבל על הזמן. ובוידאו בווצפ ברקע הנרות הלאלו שאנו מדליקיאייין, טיאגו משחרר את העגלה מהטרקטור ומתחיל לסדר גושים של אדמה ואוסף אבנים לחילוץ מג'ד, ליקה וגיל תופסים מעדרים ומתחילים לישר ידנית את הדרך. אני מנסה להסביר בוידאו שחג אורים שמח ובתאבון וביי מה קרה פה בדקות האחרונות? אלליי! *

אני מתחילה לצחוק במבוכה עם טיאגו החברים שואלים אם יש מברשת שיניים מיותרת בקראוואן, כי נראה שהם נשארים וטיאגו מתחיל להבין שהדרך היחידה לחלץ את העגלה, היא למשוך אותה עם הטרקטור ממש על הגינה. כן. הגינה המטופחת עם כל האוכל והפרפרים והפטריות איזה שטויות מה עושים?

כל כרוב וכל ברוקולי, כל חסה וכל סלרי נשלפו מהאדמה, רטובים מהגשם ומלאים בבוץ הונחו בצד ויש גם עצי דובדבן צעירים שאין מנוס מלעבור עליהם עם הטרקטור. עצים שגדלו בקרבת דובדבנים אחרים באופן טבעי. גמישים. הם ישרדו, קיוויתי. מצליחים למלא את התעלה באבנים ושברי גזעים, שתיים שלוש העגלה בחוץ, הטרקטור על הגינה ושניות נוספות אחר כך נפרקה ערמת הקומפוסט שבשבילה התכנסנו. עם קצת עזרה וקצת דחיפות וקצת יכולת ותרנגולת גררנו את שני הרכבים החוצה. * למחרת הרמתי לו טלפון, לטיאגו הצעיר שהחריב לנו את הדרך בהנף טרקטור, ובמקום לנבוח עליו שיתפתי אותו בעניין, שאין לי גג, שהחורף כבר כאן, שהדרך הרוסה, שצריך להכניס לפה משאית עם פלטות לגג ושאין לי מושג מה אני עושה.

* טיאגו החמוד, שאמא שלו היא בעלת הסופרמרקדו של הכפר ואבא שלו הוא קצת ראש הכפר בפועל, אמר אינבעיות אני בא לסדר. עלי. ואם בא לך - שאביא אבנים זה ישמר לאורך זמן – יאללה. תעמיס כמובן. ולמחרת נבנתה הדרך. טיאגו החמוד החריב ובנה. ועוד כמה ימים והגיעה המשאית עם הלוחות של הגג גילי הספיידרמן קפץ למעלה, שלף את הגג הישן, בנה קונסטרוקציה, העלה את הגג החדש והכניס בינו לבין התקרה עוד שכבה של צמר כבשים לבידוד. (זה יפה, איך תיארתי עכשיו במשפט פשוט, כזה דבר מורכב. תכלס אני מכירה מעט מאוד אנשים שאשכרה יכולים לקום ולעשות את זה עכשיו) כעת יש תקרה יפה, ויש גג מבודד על ראשינו הקט. יש דרך. יש גישה. עברנו וואחד דרך עד לדרך אז עכשיו נחים קצת. *