אין עשבים שוטים (ובונוס על סירפד)
עודכן: 21 בפבר׳ 2021
הידע לגבי רפואת צמחים הוא ידע נגיש וקיים. חוצה תרבויות ודתות. כל אחת מהם נותנת לו את ההסבר שלה, אבל אף אחת מהן לא מערערת על נכונותו. אלוורה על כוויות ישימו בהודו, ביפן, באירופה, במרכז אמריקה ובמכון וויצמן. אין על הידע הזה עוררין. כל דת ותרבות שחקרה את זה בכלים שלה - הגיעה למסקנה שזה עובד. עם השנים הידע הזה הוא פחות תושב"ע. אמנם הוא קיים על דפי האינטרנט, ויש מומחים משכמם ומעלה, אבל בעולם המערבי הוא פחות עובר מאם לבת. (וסוגריים חשובים - זאת הסיבה שבעולם הישן קירבתי בין מטיילים לשבטים עם כל הדיסוננסים הנלווים. הם בלי ראייתינו שלנו יסתדרו מצויין. לנו בלי ראייתם - חבל על הזמן). במקומות שבהם חסר ידע - יש חוסר ודאות - שהוא מרכיב בסיסי לפחד. אז כבר אנחנו מעדיפים לא לגעת בידיים, לא לנסות, כי אולי זה רעיל וכי בכלל הכל עשבים שוטים. אין עשבים שוטים. יש אנשים שוטים שלא יודעים מהם הצמחים, לא מזהים אותם, לא מכירים ביתרונותיהם, ומאשימים את הצמחים בבורותם הם. כשאנחנו מסתכלים על שדה שיש בו "עשבים שוטים", אבל אחד מהם אנחנו מזהים, אז זה כבר לא עשבים שוטים. זה כבר עשבים שוטים וכלניות. הכלנית מסכנה לפני שפרחה ואנשים הצליחו לזהות אותה ככלנית, נחשבה בעיניהם עשב שוטה. קל לנו לזהות חמציץ בלב עשבים שוטים. אנחנו זוכרים את הכיווץ בפה מהילדות. החמציץ הוא פצצת ויטמין C, מלא בחומצה אוקסילית שעוזרת לבחילות ולטיהור דם אבל לא צריך להגזים איתה.
עכשיו הוא כבר מוכר. יש חוויה ומידע.
כבר לא עשב שוטה.
מיקרו. מאקרו. ושוב מיקרו. מיקרו: הגינה שלנו
בגינה אצלנו לא מורידים עשבים שוטים. הכל גדל בתוך הכל בבלגן מופלא והכל מזין את הכל. הבאקיה והטופח בהתפרקותם קושרים חנקן באדמה. הירקות שלי אוהבים חנקן ממש. עפים עליו.
העשבים מחפים על האדמה, מקטינים את האידוי ממנה, מעודדים מיקרו אורגניזמים ופטריות לגדול בין שורשיהם ולהעשיר את האדמה. כשהם מסיימים מחזור חיים הם מתפרקים ומשמשים בסיס לשתילה הבאה. חזקה יותר. שיכולה לגדול באדמה בריאה יותר. השורשים שלהם שקמלים בסוף העונה מתפרקים ובמחילוניות הקטנות שהם יצרו יש אויר ויכולים להתפתח חיים. מאקרו: אקולוגיה מופשטת תארו לכם חלקיק פחמני שיושב לו בתוך גזע עץ או בתוך דלק. הגזע או הדלק נשרפים והחלקיקון יוצא לטיול באטמוספרה ואיתו אינסוף חברים וזה חברים, לא אגדה. אתם כבר יודעים את זה. הצמחים יודעים לקחת את החלקיק הזה, ואשכה לשים אותו המקום הנכון לו, המקום שבו הוא כבר לא לכלוך - באדמה. הדיל המדהים הוא שעל הדרך הם מחליפים איתנו את הג'יפה שאנחנו נותנים להם בחמצן. עסקה שווה בכל קנה מידה.
ושוב מיקרו: עשב אחד. סרפד.
כביכול הכי עשב שוטה. סרפד זה כמו יתוש. לא באמת מובן מה זה עוזר לי שקיים משהו שמציק לי באופן ישיר ומהותו על פניו היא להזיק לי בפגישה מקרית. למה שאזום מפגש בינינו? ויחד עם זאת ה-עשב. סרפד זה החיים. לאחוז אותו מהבסיס כשקוטמים אותו סוגר את סיפור הסירפדיות שנעלמת בחיתוך או בחימום. תראו סרטון של ג'קלינה:
אם נגעתם בו, עלה ממולל של חובזה או כוכבית או מרקולית שבטוח יהיו סביבכם יעזרו באפס זמן. ככה זה כשליד הבעיה מונח הפיתרון. גם שמן זית יסגור פינה. ארגזים של ברזל ויטמינים ומינרלים ואיתם בונוס של שיפור הספיגה, כי זה לא רק להכניס את הדברים, גם לדאוג שישארו. מנקה רעלים, נוגד דלקת, עוזר באלרגיה ומשתן אם יש בצקת. הכי קל פשוט לשתות חליטה בקטע מהביל אפשר להוסיף לקראת סוף הדרך לכל מרק או תבשיל אפשר לאדות, לסחוט ולהכין בלילת קציצות, אפשר לערבב עם בצל שום תבלינים ולמלא כיסונים, אפשר להוסיף לשייק לחתוך לסלט, ועוד טיפ אחד שטומן אפליה בין בעלי השיער לחסריו: חולטים סרפד ורוזמרין ובשפריצר שומרים במקרר ולפני השינה משפרצרצים ובבוקר הקצת ריח עובר ובחיים לא היה לך שיער עבה יותר.
ולגבי העשבים השוטים שאינם קיימים,
הרעיון נכון להכל
כשאנחנו לא מכירים משהו,
וחושבים שהוא שוטה, טיפש, מזיק או מפחיד
זה רק אומר שעוד לא גילינו אותו,
וזה לא חייב להישאר לתמיד.